פסק-דין בתיק ע"א 19683-07-11

השופט הבכיר זיאד הווארי:

1.       בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעפולה (כב' השופטת שאדן נאשף- אבו אחמד) בת.א. 2469/02 מיום 22.5.11, במסגרתו נתקבלה בחלקה תביעתו של מר שמעון זריהן (להלן: "המשיב") למתן צווי עשה המורים למר וגב' טרבלסי (להלן: "המערערים") להרוס מבנים בלתי חוקיים שנבנו על ידם ללא היתר ומהווים סכנה ממשית למשיב.

2.       רקע עובדתי בתמצית:

          א.           בין המערערים והמשיב שררו יחסי שכנות ארוכי שנים, כאשר המשיב החזיק בחלקות 36 ו- 37 בגוש 13054 בעיר צפת, בשכנות למערערים אשר מחזיקים בחלקות 35 ו-   41 מאותו גוש.

          ב.            במהלך שנת 2000 הגיש המשיב את התביעה האמורה כנגד המערערים לבית המשפט קמא, בה ניתן פסק דין בתאריך 10.2.04, על ידי כבוד השופטת בסול, אשר קיבלה את טענות המשיב והורתה על הריסת מבנה הקיים בחלקה 35 וכן על השלמת ההריסה בחלקה 41.

ג.                        המערערים הגישו ערעור על פסק דינה של כב' השופטת בסול. בפסק דינו מיום 18.7.05, הורה בית משפט זה על החזרת התיק לערכאה דלמטה, תוך שהוא ממליץ על מינוי מומחה מטעם בית המשפט

 אשר יבחן את המבנים בשטח, ויגיש לבית המשפט קמא חוות דעת הן לגבי קיומם של היתרים או העדר היתרים לגבי המבנים הנ"ל, והן לגבי השאלה בדבר היות המבנים מבנים מסוכנים, העשויים לגרום נזק למשיב.

   ד.         לאור האמור הוחזר הדיון לבית משפט קמא, אשר מינה את המהנדס מר נחום פרמינגר כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה").

לאחר שני ביקורים במקום, ערך המומחה את חוות דעתו מיום 22.8.07, ממנה עלתה תמונה לפיה המערערים מבצעים פעולות שונות בנכסיהם שבחלקות 35 ו- 41, ללא הקפדה על קבלת היתרים לביצוע פעולות אלו. המומחה בחן את כל הפעולות שערכו המערערים בחלקות, בחן את מסוכנותם למשיב ולכלל הציבור והעביר את מסקנותיו בעניין.

 המערערים הגישו בקשה לפסילת המומחה ומינוי מומחה אחר תחתיו, בטענות שונות. בית המשפט קמא, לאחר שדן בכל הטענות של המערערים, דחה בהחלטתו מיום 30.11.09, את הבקשה לפסילת המומחה, תוך קביעה כי המערערים יהיו רשאים לחקור את המומחה לחקירה על חוות דעתו, ואכן, בישיבת ההוכחות נחקר המומחה באריכות על חוות דעתו והשיב לשאלותיהם הן של המערערים והן של המשיב.

פסק דינו של בית משפט קמא:

א.           ביום 22.5.11, נתן בית משפט קמא את פסק הדין, ובו דן בית המשפט קמא בכתבי הטענות ובעדויות הצדדים וקבע, כי הדיון בתביעה דנן נסוב סביב שתי שאלות עיקריות:

1.            האם הבנייה המתוארת בכתב התביעה נבנתה בהיתר או ללא היתר;

2.            באם ייקבע, כי מדובר בבנייה ללא היתר - מה מוטל על התובע (המשיב לפנינו) להוכיח כדי להצדיק את הסעד לו הוא עותר- סעד של הריסה  והאם הרים המשיב את הנטל להוכיח זאת.

בית המשפט קמא בחן את חוות דעתו של המומחה באשר לשתי החלקות וקבע כי המדובר בחוות דעת סדורה היטב, בה נסמך המומחה על שורה ארוכה של מסמכים. כן הפנה לעדותו הארוכה בפני בית המשפט, אשר בה נתן תשובות מלאות ומקיפות לשאלות הצדדים.

בהתבססו על חוות הדעת של המומחה, קבע בית המשפט קמא כי אכן המערערים ביצעו פעולות בנייה בנכסיהם אשר בחלקות 35 ו- 41, ללא קבלת היתר בנייה כדין. בית המשפט קמא הוסיף כי המשיב הרים את הנטל המוטל על כתפיו והוכיח את יסודותיה של עילת התביעה מכוח סעיף 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח 1968- הפרת חובה חקוקה, אשר מעוגנת בחוקי התכנון והבנייה. המשיב השכיל להוכיח שחלק ניכר מפעולות המערערים בוצעו ללא קבלת היתר בנייה כדין וכי בגין חלק מהפעולות הללו ננקטו הליכים משפטיים פליליים במסגרתם הורשע המערער 1 בביצוע בנייה ללא קבלת היתר חוקי.

עוד קבע בית המשפט קמא, בהסתמך על חוות דעתו של המומחה, כי הוכח בפניו שחלק מהמבנים בחלקות מהווים סכנה, הן למשיב המתגורר בשכנות עם המערערים והן לעוברי אורח.

בית המשפט קמא בחן פעולות הריסה שבוצעו בשטח חלקה 41 בשנת 2001 וקבע, לאור חוות דעת המומחה וכן החומר הראייתי בתיק, כי המדובר בהריסה חלקית בלבד, אשר לא הסירה את הסכנה הקיימת למבני המשיב.

נוכח כל האמור, קיבל בית המשפט קמא את התביעה, לאחר שבחן וקבע את הפעולות הדרושות לכל מבנה בחלקות 35 ו-41, על פי חוות דעת המומחה.